זהו, נגמר. מחר יום חדש. אופס, מחר זה כבר היום. אתמול. לא משנה.

נגמרה החופשה. עשרה ימים שלמים מחוץ למעבדה. היה כיף. השקעתי יותר בילדים ובעצמנו. קנינו סוף סוף שולחן לטלוויזיה וכוורת נוחה לאיחסון הצעצועים של הילדים, ממיע והילדים הרכיבו, ביחד סידרנו, ועכשיו לילדים יש חדר משלהם ולנו יש סלון. אה, ויש לי מראה של כל הגוף! אני יודעת שזה נשמע טרוויאלי, אבל עד עכשיו היה לנו מראה עגולה כבדה שנחה על הריצפה ואיימה ליפול על זוהר ואפשר היה לראות בה חלקים נבחרים מהגוף, בכל פעם. קנינו מראה של כל הגוף מאיקאה ב-8$. לא פלא שזה האיש הכי עשיר בעולם. איך בקלות הוא סידר לנו בית נעים, ומראה.

ממיע התמכר לסודוקו. הוא מפצח אותם כמו גרעינים. אני אפילו בקל מתבלבלת, אבל הוא נחוש, אפילו מול הקשה מאוד.

זהו, מחר שוב לקלחת. הבוס ביקש ממני להעביר במקומו שיעור בקורס שלו. ניתוח כמותי של

---

לא זוכרת למה הפסקתי לכתוב, אבל לא כזה הפסד, לא ככה?

אני כבר בעבודה. הפקדנו את כל הילדים במקומותיהם ובאתי לחפוש במעבדה. עברתי על אימיילס, תגובות לפוסטים ועידכונים ועכשיו אני צריכה להמשיך מאיפה שהפסקתי. בעבודה, התכוונתי, אבל קודם כל נכנסתי לגמור את הפוסט.

החופש הזה החזיר לי את המיקוד לבית, אלינו. פתאום ראיתי את ממיע יותר, את עצמי, את הילדים. יש הרבה מה לראות. חשוב לראות את זה.

---

רואים שחזרתי לעבוד. אני לא מצליחה  לגמור משפט. עד עכשיו, 2007 התנהגה אלי מאוד יפה. שתמשיך ככה.

היא עוד לא אישרה לי להזמין עוד אנשים לבלוג שלה, אבל קשה לי להתאפק. פרח הדובדבן. תכנסו, תדפדפו, ותחבקו.

---

כמעט 11 בלילה. אני מחכה שהעוברים ישקעו בתמיסת הקיבוע. אני עייפה. הילדים ממזמן ישנים. גם ממיע. אני שונאת להיות בבנין כשהוא ריק. אבל אני יודעת שיש אנשים בקומות העליונות. אני שונאת לחזור באמצע הלילה לאסוף עוברים. אבל זה קורה לעיתים. שבוע מעניין היה. וגם טוב. נגמר מאוד מהר. ג'ואל אשנבך כתב בוושינגטון פוסט וסיכם נורא יפה את הממצאים שעלו מהגנום של קיפוד הים. הוא גם מצחיק. 

במיוחד אהבתי את המשפטים האחרונים. הוא מתייחס לזה שהגנים שלנו מאוד מאוד דומים לאלו של קיפוד הים, מה שהשתנה זאת הדרך בה אנחנו משתמשים בגנים האלו. הוא משליך מזה על החיים:

 We often imagine that doing something new and extraordinary would require that we change radically in some way. We think we'd need a new job, new residence, new religion or, in my case, a brain transplant. But you can do almost anything with what you already have. Evolution shows the way.

ואם זאת לא דרך אופטימית להתחיל את השנה, אז מה כן?

---

לכל המזדעזעים, ככה העוברים נראים:

כדור תאים. במקרה הטוב, כבר נוצר להם התוסיק (זה החור, בקצה הצינור.):

והגודל, יקירי, הוא 70 מיקרון. ואפילו לבוגר אין אוזניים, אז לא, אני לא שרה להם.